דרום אמריקה היא היבשת הרביעית בגודלה (17,819,000 קמ"ר) ואוכלוסייתה מונה כ-300 מיליון בני אדם. היבשת כוללת 12 מדינות עצמאיות: ארגנטינה, בוליביה, ברזיל, צ'ילה, קולומביה, אקוודור, גויאנה, פרגוואי, פרו, סורינאם, אורוגוואי וונצואלה, וכן מושבה צרפתית אחת - גויאנה הצרפתית. אורכה של דרום אמריקה 7,640 ק"מ, כשהנקודה הצפונית ביותר היא פונטה גאיינס (Punta Gallinas) בקולומביה, והדרומית ביותר היא כף הורן (Cape Horn) בצ'ילה. רוחבה המירבי של היבשת הוא 5,300 ק"מ באזור קו המשווה. דרום אמריקה מחוברת למרכז אמריקה בגשר יבשה צר בו נמצאת מדינת פנמה. דרום אמריקה מוקפת בימים הבאים: מצפון - הים הקריבי, ממזרח - האוקיינוס האטלנטי וממערב - האוקיינוס השקט.

מרכז אמריקה או אמריקה התיכונה הוא שמה של רצועה גאוגרפית צרה בדרומה של אמריקה הצפונית אשר מחוברת לאמריקה הדרומית.

המוצרים העשירים ביותר של דרום אמריקה מקורם באזור האמזוניה. במדינות כמו פרו קיימת השפעה מאוד חזקה של האינקה, מתרבות זו קיבלו את הידע על גידול תפוחי האדמה ועל גידולים נוספים כמו הקינואה.

נולד בגנואה בשנת 1451. בנו של דומנסינו קולומבו וסוזנה. ב-1470 הוא עובר עם משפחתו לסבונה ועוד לפני הגיעו לגיל עשרים פותח בסדרת מסעות ימיים לרכישת משי, גבינות ויינות. 

קולון הופך מומחה במיפוי ובזמנו החופשי בו לא  עוסק בהפלגות, הוא מצייר ויוצר מפות גיאוגרפיות שאותן מוכר על מנת לפרנס את משפחתו.

בורחס נולד בבואנוס איירס בירת ארגנטינה. בשנת 1914 עברה משפחתו לז'נבה  במטרה למצוא מענה רפואי למחלת עיניים קשה שתקפה את אביו. לאחר סיומה של מלחמת העולם השניה המשיכה משפחת בורחס בנדודיה באירופה ובמהלך שלוש שנים גרה בלוגנו, ברצלונה, מיורקה, סביליה ומדריד.

בסמטאות בוציות או סלולות למחצה, ללא שם רחוב או מספר מציין, לצד בתי המגורים של העשירים או בסמוך לקניון מפואר, תמיד תהיה סמטה שתוביל אותך פנימה לאזור שבו פיסות עץ שונות משמשות קירות במקרה הטוב. במקרה הגרוע, מוצמדות פיסות בד יחדיו, כבדות מבוץ שנצטבר עליהן ומדיפות ריח שתן כלבים או גברים ששתו לשכרה ו "שכחו" את דרכם הביתה. הבוץ מזכיר לעוברים המובטלים את גשם האתמול או מהשבוע שעבר, שכן אין תשתית ניקוז שתספוג את מי הברכה הללו. בין צריף אחד לאחר, תחויים חבלי כביסה ועליהן מלתחה שלא הייתה מביישת אפילו את המכבסה הגדולה בבומביי.

נולד באראקטקה, קולומביה ב-6 במרץ 1928. החל את לימודיו האקדמיים בתחום המשפטים אך בהמשך החליף ללימודי עיתונאות והשתלב כעיתונאי בעיתון EL UNIVERSAL.  במהלך חייו התגורר במכסיקו, צרפת וספרד. ב- 1982 זכה בפרס נובל עבור ספרו: "מאה שנים של בדידות". היוקרה הספרותית כסופר מוביל בשפה הספרדית איפשרה לו להשמיע את קולו בכל הנוגע לחיים החברתיים והפוליטיים בקולומביה. בספרים רבים שלו מתעצבת עיירת הולדתו תחת השם 'מקונדו', והיא מגיעה לשיא עיצובה בספרו המפורסם, שהוא אחד ממופתי הפרוזה של אמריקה הלטינית, "מאה שנים של בדידות".

יסודות הקפואירה הונחו במאה ה-16, בתקופת הכיבוש הקולוניאלי של פורטוגל בברזיל, שבה הובאו לברזיל עבדים ממערב אפריקה, בעיקר מסודאן, אנגולה, קונגו ומוזמביק. תהליך ההומוגניזציה שעבר על אוכלוסיות עבדים שונות אלו שימש כזרז לפיתוחה של הקפואירה כאמצעי להגנה עצמית, שימור המסורת והעלאת מצב הרוח. ישנם היסטוריונים המאמינים כי הקפואירה הושפעה רבות גם מידי ילידי ברזיל האינדיאנים ותרבותם. העבדים, ששאפו לצאת לחופשי, היו חייבים להתאמן על מנת להילחם על חירותם, אולם לא יכלו להתאמן בלחימה עקב החשש שיתגלו וייענשו. על מנת שלא יעוררו כל חשד בשעה שהתאמנו שילבו בלימודי הלחימה מוזיקה ותנועות של ריקוד.